חיפוש
  • Yael Strugo

33 כמה טוב שבאת

עודכן ב: ינו 3

כמה אני אוהבת לחגוג לעצמי יום הולדת. לא כזה שיוצאים ומבלים, לא כזה שדורש ממני לענות לשיחות טלפון ולשמוע מזל טובים (תחסכו מעצמכם), או כל ציון חיצוני שנתפש בשבילי כמביך. זו בעצם חגיגה פנימית שלי- חגיגת הגדילה. מתנה אחת הענקתי לעצמי לכבוד יום הולדתי. אקרא לה: "זהות- אין דבר כזה. או- החופש לאבד את הזהות"

לאחרונה מצאתי פנקס שלי מגיל 20 ובו רשימה בלתי נגמרת של חלומות מיועדים להגשמה (בטווח הקצר והארוך), ולידם סימון "וי" לאחר כל מימוש בפועל. בין רגע הוצפתי ביעל ההיא, שבליבה אין מנוח דל, וכל רגע נתון לפעולה מוגדרת. הצורך בשליטה, במימוש מטרות לצורך ארגון והבניית זהות עצמית היו הדוקים עד כאב בכל עת ועת. אך הנסיונות הבלתי פוסקים לארגן את הזהות הזאת הותירו תמיד שאלה וחיפוש. והנה, למדתי איור, אבל פתאום להגדיר את עצמי כמאיירת הרגיש לי מצומצם. והנה, אני גם מטפלת באמנות, אבל אני רוצה להמשיך וללמוד, להרחיב את הכלים הטיפוליים ואת האוכלוסיות שאני עובדת איתן. אבל טוב לי ליצור ולטפל, ושני אלו נשזרים זה בזה ומעצימים זה את זה, לעבר דרך לא ידועה, עטופה בהגדרות ארעיות, באות והולכות.

בתחילת השנה נכנסתי לכמה וכמה פרויקטים. אך באמצע השנה החלה לנשב רוח חדשה. החלטתי הפעם להקשיב לקול שקורא לפנות הנה והנה, שאומר להרפות מלסמן "וי" על הרשימה, ואפילו להרפות מלהגיע לתוצר. אני קוראת שוב את הפנקס מגיל 20 ואת הפנקס הדמיוני מתחילת השנה- חלומות יכולים לנדוד, לחיות ולמות ברגע אחד נפלא. רגע לגדול איתו. כמה זה נפלא להשתחרר מהצורך לחפש זהות או להיאחז במטרות נוקשות, אלא פשוט לקבל את מה שמגיע, לתת לענפים בתוכי לצמוח ולהרחיב את החוויה הפנימית, לכדי סיפור נע ונד- הסיפור שאני מספרת לעצמי ברגע אחד חולף. האפשרות לחבק את הזהות שאיננה קיימת עוד- יש רק גילוי עוד ועוד חלקים, ולמידה מרחיבת לב. התוצרים כבר לא מתפרצים כרוח סערה, אלא מתדפקים ברכות על הדלת, זוכים לקבלת פנים זכה. היכולת להחזיק את ה"אין" מאפשרת ל"יש" להיכנס כשנכון ונעים לו. והנה, אני הופכת קלה יותר, אך נטועה היטב בשבילים נודדים.

את השנה הזו התחלתי לאחר שנה של היכרות עם שבר פנימי, בזכותו השתנו חיי: למדתי לשמור על עצמי, להתאמץ להקשיב טוב יותר לקול שלי, לדייק את הדרך. משם מצאנו לנו שני בתים: הבית הקטן בקדרון, והקראוון הנגרר לסופי שבוע וחופשים. מה שנראה היה כמו גחמה רגעית, שינה את חיינו מקצה לקצה. גילינו את הארץ מחדש, נזכרנו שוב ושוב באהבה שמביאה הפשטות הקמאית. יער גדלה להיות ילדה שמתרגשת מהר וצמח, מלקטת צמחי מאכל, מהלכת יחפה על קוץ ואבן, מכינה אתנו פויקה לארוחת ערב ומנגנת בקלימבה ליד המדורה. גילינו כמה חופש העניקה לנו ההורות.

נולדתי מחדש כשיער באה, והנה, יצור קטן הולך להוליד אותי שוב בקרוב. ואז יווצר עוד סיפור חדש. איזה מזל שאנחנו תמיד גדלים, גם כשנדמה שהזמן עצר מלכת. גם כשמשהו נשבר או אבד. יש לי תזכורת קטנה מידי ספטמבר- זכיתי להתקרב לעצמי עוד קצת, זכיתי בעוד שנה להיות.

תודה לגיל 33. מחכה לגדול לתוכך.

בציור: פורטרט עצמי ליום הולדתי



27 צפיות