חיפוש
  • Yael Strugo

כנף- ים

עודכן ב: מרץ 3

יצאנו אל השלולית הגדולה.

הכביש לצדנו עומד שקט.

היא שואלת: מתי סולי יהיה שוב בבטן שלך?

שמיים סמוקים: גוון אדום עז.

החרדלים הגבוהים מזדקפים מכל עבר.

מתקדמת אל שפת השלולית.

ברווזים נבהלים ממני.

אני נבהלת מעצמי.


זכרון: בוקר הלידה.

אני מעירה את הילדה הקטנה שלי.

מספרת שהתינוק בבטן רוצה לפגוש אותנו.

אני מחבקת חזק.

הנה מגיע ציר.

הציר גואה והיא מחבקת אותי בתוך הכאב.

הדמעות עולות במעלה הגוף הגדול שמכסה את הגוף שלי.

אני נוצרת כל רגע בחיבוק הזה.

החיבוק האחרון בו אני רק שלה

והיא עוד לא יודעת את הכאב שיבוא.

התקרבתי אליה

"זה קשה שאת ואני כבר לא יחד כמו פעם.."

היא שותקת כל הדרך אל תוכה.


מביטה אל המים וכל מה שיש בתוכם.

שמיים אחרים התקרבו והוסיפו: כתום, ורוד, צהוב.

לפתע בקע קולה של יער:

"אמא! ראיתי כנף- ים!"

עיניי נפקחו לרווחה: "ראית כנף ים?"

היא הסבירה לי היטב:

"היא דו- חיים.

יש לה שתי רגליים

היא הולכת ביבשה ועפה במים"

"אני חייבת למצוא אותה!" אמרתי לה, ולעצמי.

פסענו על הבוץ וחיפשנו את כנף הים.



"מזל שקנית בלנסטון כמו שלי, אמא. אחרת לא היית יכולה ללכת כאן".

מרבדי חמציצים גאים התגוררו בסמוך למשכנה של כנף הים.

יער הסתערה ללקטם. אני טעמתי מהחרדל והגדילן.

במקום בו התגלתה לראשונה כנף הים

יכולנו ללקט כל אחת את הצמחים שלה, ובו בעת להזין זו את זו.


החושך מתרווח וכנף הים צוללת אל מצולות האוקיאנוס.

הגיע הזמן לחצות את הכביש ולחזור אל בית אחד,

שכבר לא דומה לזה אשר היה.

הפעם, עם כנף קטנה בלב שמזכירה שאפשר להיות דו- חיים,

ואפשר לחיות יחד עם ה"דו".


ולהוקיר

שילדה בת שלוש כבר חרטה בליבה

שבמקום בו השמיים האדימו מדם

אפשר ללמוד לעוף במצולות הים

להצמיח רגליים מתוך כנפיים

ולמצוא חלקה זכה של יחד.

אוהבת אותך יער שלי

אז והיום ולתמיד.



50 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול