חיפוש
  • Yael Strugo

יער פרא

זאת יער. זאת יער שלי. זאת הילדה שלי. יער פרא משוגע ועדין נפש ורחב לב. ואת בת שנתיים לפתע. לכבוד גיל שנתיים אני נוצרת כאן סיפור שאת סיפרת לי. __ בקיץ האחרון, בתחנת אוטובוס, על חוץ ים יווני, חיכינו וחיכינו לאוטובוס. וכל מבוגר יודע, שאין הרבה רגעים מבוזבזים וחסרי תוחלת כמו פשוט לחכות לאוטובוס שלא מגיע. ועוד יותר טרגי, זה לחכות חצי שעה לאוטובוס ולראותו חולף על פניך. ואז לחכות עוד חצי שעה ולגלות שגם השני חולף, כי פשוט אין מקום. ועוד בחופשה, שכל דקת חופש זעירה היא קודש הקודשים וראוי לנצל אותה בצורה לא פחות ממושלמת. אז כן, זו הייתה שעה שעומר ואני מרטנו שערות. עשינו משמרות על יער שהתרוצצה בכל האזור כאשר השני חיכה עם העגלה בתחנה. ובינתיים, יער פצחה בקריאות שמחה לכל כלי תחבורה שחלף על פנינו, קפצה מאושר כאשר מצאה אין ספור אבנים קטנות ויכלה להעיף אותן באויר ולקרוא: "גשם!", ואז הלכה וקטפה עשבים וקראה: "אבא! קטפתי לך קייצת!", ולא לשכוח, כמובן שניסתה לתפוס את חתולי הרחוב שהתרוצצו הנה והנה. וכן, פצחה בצחוק מתגלגל בכל פעם שפסח עובר אורח, כדי למשוך את תשומת לבו, וקראה: "זה עובר אורח נחמד! איך קוראים לו?" אחרי שעה החלטנו לחזור למלון מרוב ייאוש. לא ידענו איך תגיב, הרי הבטחנו לה שנצא לטיול... ובכן, כאשר סיפרנו לה שחוזרים למלון, היא קראה: "נגמר הטיול!" אני זוכרת איך הכל נחת עלי כאשר חציתי את הכביש שמול התחנה ההיא. כמה אנחנו מאבדים בדרך. ואיך כל כך הרבה רגעים הולכים לאיבוד סתם כך, ובעודם קיימים, חיים, מזמינים אותנו אליהם, ואנחנו שוכחים לחיות אותם ולהתבונן בהם. אז תודה על השיעור הזה ילדה שלי. אני מבטיחה שאעשה ככל שביכולתי כדי לא להרוס את העוצמות האלה שאת מביאה לעולם. תודה יער שלי, שאת מפיכה בי חיים. אמא


23 צפיות