חיפוש
  • Yael Strugo

ים הקרח

"זה לא ים המלח. זה ים הקרח!" כך הסבירה.

"נעים להכיר, ים הקרח, באנו לבקר אותך כאן". אמרתי לו.


בחלקה הקטנה הזו, בין קרחונים מדבריים

על אדמת הירח

חנה ביתנו בלילה ההוא.


ופתאום נשארנו אנחנו.

אחרי שוטטות בנחל שרחץ בשיטפון

תחת אבק ורוח אוהבים

שבט אחים בערבה.

ופתאום נשארנו

אנחנו, הרוחות והמדורה.


נשארנו כדי להתקרב עוד קצת

להרחיב את המקומות שהשגרה מאיימת לשחוק

לגעת בפצעים שדורשים מרפא

לעצור.


כשאני עצובה אני קוראת למדבר.

הוא תמיד טוב אלי.

הפעם, העצב היה תקוע היטב.

אך ביום הרביעי יכולתי להבחין בו

משוטט מחוץ לגוף שלי, פורש כנף

אני זוכרת להודות לו,

על ענפי הסחף שיביא.



בחלקת החוף הזה

ילדה משיטה סירות נייר

עם האיש האהוב מכל

ותינוק עטוף בי

מתבונן על עולם אחר

ואני שואלת אותו: "על מה אתה חושב?"

הכעסים מתפוגגים

הפערים לא זזים

רק יכולים להיות כפי שהם.

התעורר עוד יום אחד

"תראו את הנחל היפה והזרום!" היא אומרת

ואני צוחקת, ליד העצב.

אנחנו מנתרים בין הסלעים

כדי לא ליפול.

היא- תופסת קנה

רוקדת אל תוך הנחל.

ילדים יודעים כיצד כדאי לצעוד.

וכל אשר חלף בעין בוקק ביום ההוא

ראה ולמד.

כל אשר חלף-

עינייה חיכו בציפייה דרוכה

למילה מתפעמת.

חשבתי

כמה נפלא להסתובב בעולם

בחוויה שהיא מעוררת התפעלות.

והם עוברים ושבים:

זה מתפעל, זה מתעלם, זו מתפעלת מסולי,

זה סתם מתאונן. ושוב מתפעלים מסולי התינוק.

הנחל זורם, הצעדים ממשיכים.

והקנאה צומחת בה, חיה ונושמת

שי של ענווה וגילוי.

כמה יקרה היא- הקנאה.

היה לה מקום שם איתנו בנחל.

עד אשר פנתה אל נתיב אחר

ואנחנו המשכנו הלאה.

ביום האחרון הפציע השחר בלב

חברים אהובים הגיעו

אספנו בוץ

ציירתי שמש על שלוש בטנות קטנות

וידיים קטנות ציירו על פניי.

ערב החזרה הבייתה אנחנו שוב לבד

יער מדברת אל הרוח והמים.

אני אוספת את ענפי הסחף שלי.

אוכלים את תפוחי האדמה מהמדורה אמש

והבית קרוב מתמיד.

25 צפיות